גואורא צדוק, המכתב מגיע שתיקה כי אתה מעניק
לפני 7 שנים פגשתי בקיבוץ בנגב, הנשמה שלי היה המום לראות, מהיום הראשון שנפגשנו התאהבתי איתך, זו הייתה אהבה ממבט ראשון, כל כך אוהב אותך נתתי את חיי בשבילך, חלמנו על עתיד משותף, לחיות את סיפור אהבתם הגדול, עם הייתם החודשים הכי הטובים בחיים שלי, הרחוקים ממך היו בשנים האיומות ביותר שחיו אי פעם. זו הייתה הפעם הראשונה שאני אוהב בחיים, היחיד שאני אוהב כל כך, עד כדי תחושות עצומות כי אני שומר בלבי כל השנים האלה. אמש ואחרי כל כך הרבה שנים אנחנו ממשיכים מגע כמו מקורבים וחברים קרובים שגרם אותנו ליעד וזמן, העזתי להודות אחרי הרבה זמן מה הרגשתי בליבי, כי תמיד ידענו בין השניים ללא מילות, מה ידעתי, אמרתי לך שאני אוהב אותך, כי המשכתי לאהוב, הלב שלי עדיין הרגשתי משהו בשבילך, אני באמת ברחוב, הייתי ברחוב בגלל שהתחתנתי עם אדם שאני אוהב, שהתיישב על אהבה נתתי לו, אפילו בידיעה שזה מכם שאוהב ראשון, ולא היה אכפת לי, הוא שכח להאכיל אהבה, לכבוש אותי, כדי לשמור אותי בזרועותיו, אנצל לרעה, סטה מדרך התורה, ו היה להם עוד בחייו, כי הרסו לי את לב, היה בנו זמן קצר לאחר הלידה נפטרה, ואת האהבה למדתי יש לו באותן השני